<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יודן ברבי</h1>
<h2>דף לז:</h2>
גרסינן בפ"א דקדושין [כ"א ע"ב] א"ר אליעזר יודן ברבי היה דורש, כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת' וחכמים אומרים אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, ואם תאמר במילת היו רוצעין היאך נעשה בעל מום, הא אין רוצעין אלא בגובה האוזן. ומייתינן להא בפרק אלו מומין הלכה ניקבה מלא כרשינא [בכורות ל"ז ע"ב]. ופרכינן הכא בקדושין, ויעשה בעל מום. ואמר רבה בר שילא אמר קרא ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו. והקשו התוספות, אם כן לא יהא נמכר כלל, דכיון שאין יכול לקיים ורצע אדוניו את אזנו במרצע. דהא לשמואל דאמר עבד עברי כהן אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מפני שריבה בהן הכתוב מצוות יתירות, אותיב רב נחמן מהא וחכמים אומרים אין עבד עברי נרצע מטעם שנעשה בעל מום, ואם תאמר אין רבו מוסר לו שפחה כנענית תיפוק לי דבעינן אהבתי את אשתי וליכא. אלמא אי הוה נאסר בשפחה כנענית לא היה נמכר. וי"ל דשמא נמכר ואין נרצע מטעם דלא אתי לידי (רביעה) רציעה משום דבעינן אהבתי את אשתי וליכא.
והא ודאי ק"ל אני הסודר דגרסינן בפרק איזהו נשך [ב"מ ע"א ע"א], תניא רבי אומר גר צדק האמור לענין מכירה איני יודע מה הוא דכתיב כי ימוך אחיך ונמכר לך. ולא לך אלא לגר שנאמר לגר, ולא לגר [צדק] אלא לגר תושב וכו'. (ופסקינן) [ופרכינן] למימרא דגר קני עבד עברי ורמינהי אין הגר נקנה בעבד עברי וכו' גר לא מיקני בעבד עברי ושב אל משפחתו [בעינן] וליכא וכו'. אלמא כל היכא דלא קרינן [ביה] ושב אל משפחתו, למוחזק שבמשפחתו, (היאך) [אינו] נקנה.
ומצאתי תירוץ זה בירושלמי דקדושין פ"א [ה"ב], דהכי גרסינן התם דרש רבי יהודה ב"ר מן המנלת היה נרצע שלא יהא כהן ויפסל. ורבי מאיר אומר מן הסחוס היה נרצע. מכאן היה רבי מאיר אומר אין כהן נרצע, שמא יעשה בעל מום ויפסל מן העבודה. וירצע מן הסחוס פחות מן הכרשינא, שלא יבא לידי כרשינא. ויבא לידי כרשינא, התורה אמרה ושב אל משפחתו בעינן. נמצא על פי הירושלמי נוכל לקיים מצות רציעה וכן ושב אל משפחתו כל זמן שאינו נרצע כשיעור כרשינא.
מיהו לפי גמרא דידן משמע דאפילו נרצע בפחות מכרשינא נפסל. דהכי גרסינן התם בבכורות [ל"ז ע"ב] תנו רבנן כמה נקיבת האוזן מלא כרשינא. רבי יוסי בר יהודה אומר בכעדשה. ותנא קרובים דבריהם דתנא קמא ורבי יוסי ב"ר יהודה להיות שווין. ורמינן וסבר רבי יוסי ב"ר יהודה דכעדשה אין בציר מכעדשה לא. ורמינהו מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירא והמחט תלמוד לומר ולקחת כל דבר הניקח ביד דברי רבי יוסי ב"ר יהודה וכו'. עד וקתני סיפא וחכמים אומרים אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום. אלמא אפילו במחט נעשה בעל מום, והוא הדין נמי לתנא קמא דאמר מלא כרשינא דקשה. אלא (אילימא) [אלימא] ליה למירמי דרבי יוסי ב"ר יהודה אדרבי יוסי ב"ר יהודה. וקא משני אמר רב חנא בר קטינא לא קשיא כאן לפסול כאן לשחוט. פירוש לפסול, פסול אפילו בכל שהוא כגון אפילו בנקב של מחט, הילכך כהן נפסל בו וכן בהמה. מיהו קדשים שהוממו בפחות מכרשינא אין המום עדיין כולי האי לישחט עליו במדינה, דבעינן דומיא דפסח ועור דמומין שבגלוין כדאיתא בריש גמרא דעל אלו מומין [בכורות ל"ז ע"א]. מיהו במקדש נמי אינו נשחט דלא גרע ממום עובר, וגבי כהן נמי פסול להקריב. הילכך לפי גמרא דידן קשיא, אם לא נפרש [—ויש לתרץ] כיון דענין מום עובר הוא שאינו פסול גמור לענין קדשים לישחט עליו במדינה, גבי כהן נמי לאו מום גמור לענין זה שאם עבר שחילל לעשותו כזר גמור. הילכך קרינן ביה ושב אל משפחתו. ודוחק. ועוד י"ל כל היכא דקרינן ושב אל משפחתו במכר לאפוקי גר דלית ליה משפחה כלל, ולאתויי כהן דיש לו משפחה, וקרינן ביה ושב אל משפחתו. מיהו כיון דבעינן מוחזק שבמשפחתו לא יהא נרצע. ותירוץ הראשון נראה יותר, כדי להשוות גמרא דידן והירושלמי. מכל מקום הירושלמי קורא ליודן יהודה.
